אני יודע שרבים מכם ייקחו אותי לטירוף, או שאני מתכוון לצחוק עליכם. אבל לא, זה לא. אני משקיף גדול על החיים, על המציאות, ומתחת למציאות היומיומית יש תעלומות, הדים, הצצות למציאות עדינה יותר, מעבר להישג ידם של השקפות נוחות ושטחיות.
הודות ליכולת ההתבוננות והניתוח שלי, פיתחתי תיאוריה זו לאורך השנים ובסופו של דבר האמת הראתה את עצמה מול עיני הספקניות בהתחלה. אני עדיין לא מעז להכשיר את הגילוי הזה כאלוהי, אבל כמעט, כמעט.
תודה ל- Better-Pets.net, למרות שהם לא משוכנעים בחזון שלי, אני אוכל לטעון עובדות שונות התומכות בי תיאוריית החתול הזר, פרי המחקר והדו -קיום הארוך עם ישויות אלה.
החתול והציביליזציה
כיצד ומתי חתולים הגיעו לכדור הארץ היא עדיין תעלומה בלתי ניתנת לפענוח. אבל מה שאנחנו יודעים נכון הוא הזמן והמקום שבו התחיל הדו קיום בין אדם לחתול.
במצרים העתיקה של הפרעונים זה היה הזמן והמקום שבו שני המינים שזרו את גורלם לנצח, או עד שהחתולים בוחרים להשלים את פלישתם ולהחליט מה לעשות איתנו.
כי מה שברור לי מאוד הוא שחתולים פולשים ליצורים חייזרים. מה שקורה הוא שהם מאוד נוחים ולא אוהבים למהר. אבל העובדה שמצרים, מקום מדברי, היה המקום שבחרו החתולים ליצור קשר עם בני אדם, מספקת לנו רמז ראשון עדין ככל שהוא מוצק. היכן החתולים ימצאו יותר חול מאשר במדבר עצמו?
החתול, המלוכה והאלוהות
ישנן מספר דוגמאות בהן חתולים נחשבו כחברי בית המשפט, ואפילו ישויות הקשורות לאלים. מצרים עצמה או סיאם היו הוכחות אמינות למה שאני טוען.
אולם עד מהרה הבינו החתולים כי מצב זה עלול להיות מסוכן עבורם, אם הם קשורים רק למלוכות. הסיבה הייתה כי אותם בני מלוכה עתיקים נטו בעיקר לעריצות, להכניע ולנצל את נתיניהם. בניגוד למה שקורה עם המלוכות הנוכחיות, שכן כולן קיימות, ואינן מחזיקות בפריבילגיות.
אבל זו הייתה תקופה אחרת וחתולים, שלא היו להם שערות של טיפש, הבינו שסירנות מתמדת תסתיים בסופו של דבר רע למי שעשה זאת ולסביבתם. לכן, הם החליטו להסתגל ולכבוש את כל הסקאלים החברתיים כדי להימנע מבעיות עתידיות.
ויש עוד מאפיין בסיסי המעיד וחושף את מוצאם של החתולים: הם תמיד נמנעים ומתעבים בעיות, בניגוד לבני אדם ובעלי חיים יבשתיים אחרים שנהנים לחפש אותם.
בנקודות הבאות נציג כמה דוגמאות בולטות לאמירה שלי.
חתולים לא מפונים
¿האם מישהו ראה פעם חתול המפונה מביתו? אני לא. לרוע המזל, ראיתי תמונות עצובות של משפחות שגורשו מבתיהן בהזדמנויות רבות. אני אפילו מודה שאני עצמי סבלתי מהחוויה האכזרית, המשפילה והזלזל הזה.
מדי פעם ראיתי תמונות שבהן כמה מהמשפחות האומללות האלה היו מלוותות עם כלב קטן, שפונו גם הן. אבל מעולם לא ראיתי חתול במצב הנורא הזה.
הסיבה, אין לי ספק, היא שהחתולים מתחבאים מתחת למיטה בזמן הפינוי האלים מצד כוחות המשטרה שמאלצים אותנו לציית לחוק. וזאת מכיוון שחתולים מודעים לכך שהמיטה היא המרכיב היחיד הבלתי ניתן לנגיעה ובלתי ניתן לחיבור בבית. כמו כן, מדוע ללוות את המשפחה באותו מצב מסוכן ובעייתי, אם כל כך נוח לך בבית?
חתולים לא מוחאים כפיים על מעשי טבח
אמנות קולנועית משקפת את החיים כפי שהם בריאליזם מוחלט. ואני בטוח שראית גם שבסרטים ובסדרות טלוויזיה של ז'אנרים של משטרה ופשע אף פעם לא מופיע חתול שנרצח. זה תמיד הכלב שמת קודם כשמנסה להגן על המשפחה מפני חדירת רוצח סדרתי מרושע לבית.
עם זאת, אם חתול מופיע במקום, הוא מתגנב מהחלון או מתחבא מתחת למיטה. חתולים שונאים צרות, וזו הסיבה שהם חוזרים כשהשוטרים נמצאים בבתי הטבח שעושים את חובתם האכזרית. וזה לא מכשול להתבונן שברגע זה הבית כבר בטוח לחתול. הם גם נוטים להופיע, מעולם לא, כשהילדה ניצלה לאחר שנהרגה בדרך כלשהי על ידי הפושע.
האם חתולים הם חיות מחמד?
השאלה היא: האם חתולים מלווים אותנו או שאנחנו אלה שמלווים אותם?
אם כלב רואה אותנו עצובים, הוא בא מיד לנחם אותנו בליקוקים, גניחות, ומצטער על עצבנו. חתול יגיע אם יתחשק לו, אלא כדי שנוכל לגרד את גבו או את בטנו, או שהוא מרגיש מעט קר ומחייב את חום הגוף שלנו כדי להרגיש בנוח לגמרי.
בעלי חיים רגילים משרתים אותנו בדרך כלשהי: הם מגנים עלינו או רועשים את צאננו, הם מאכילים אותנו בבשרם, בחלבם או בביציהם; אפילו ניסינו כמה כמו עם חולדות. עם זאת, חתולים נמצאים מעל להקלות כאלה. הם מתעסקים בעניינים שלהם.
מסיבה זו הם מעמידים פנים שהם מחזיקים אותנו בחברה, במיוחד הסבים והסבתות שלנו, שעל רגליהם הם מבלים שעות בצפייה בטלוויזיה, גונבים להם את החום ומקווים לרשת קמצוץ טוב במוקדם ולא במאוחר.
ההיגיינה חושפת את מקורותיה הבין -כוכביים
החתולים, כן, הם נקיים מאוד. ואיכות זו מבדילה אותם באופן ברור והיסטורי מהתושבים האוטוכטוניים השונים של כוכב הלכת שלנו. כולל בני אדם.
דוגמה משכנעת היא ארמון ורסאי, בניין ממותק שבזמן בנייתו חסרו שירותים. עם זאת, לפני אלפי שנים, לחתולים היו תנועות מעיים בחול האספטי של המדבר. גם היום הם ממשיכים לעשות את אותו הדבר על החלקה החולית של הבתים המשותפים שלנו, שבה אנו משלמים את המשכנתא, מחדשים את החול שלהם, מאכילים ושותים אותם. כל עוד הם חיים וישנים מה שהם רוצים, בחינם.
שותפיו של החתול
חיים מחוננים כמו אלה שחתולים נהנים מהם יהיו בלתי אפשריים ללא הסכמה ומימון של גורמים כלכליים רבי עוצמה שמתפרנסים בזכותם. הדוגמה הברורה ביותר היא של יצרני הספות הבוגדניים.
למה הם לא משתמשים חומרים לבניית הרהיטים שלך להוכחה על הציפורניים המעוותות של החתולים? הטכנולוגיה האנושית גילתה מזמן חומרים חסיני שריטות, כגון שרשראות, קבלר או סיבי פחמן. מדוע ההתעקשות המטופשת הזו להשתמש בחומרים רכים ורכים כדי לכסות את המבנים של רהיטים כאלה?
האם אולי יש הסכם לא כתוב בין היצרנים לחתולים, כך שהחתולים פוגעים בלי רחמים ומתמוטטים בשולי המבנים התחתונים של רהיט זה ארבעה ימים לאחר רכישת ספה חדשה ויקרה?
אני יודע ששאלות אלו ועוד רבות ללא מענה נותרו, וכי יהיו דעות חלוקות לגבי מוצאם הקוסמי, או לא, של חתולים.
יהיה צורך במחקרים רבים יותר בנושא זה, ובשביל אלה מאיתנו שחושדים בכך יספקו זה לזה מידע ותמיכה הדדית.
שבעת חייו של החתול
זהו ביטוי פופולרי, אבל ראיתי אותו במו עיני.
בשנת 2001 היה לי חתול סיאמי צעיר, ששמו היה מימי. יום אחד הוא טיפס למרפסת חבל הכביסה ו נפל לתוך החלל מארבע קומות לחצר פנימית. מיד היינו מודעים לאירוע וירדתי לחפש את החתול בוודאות לאסוף אותו מת. הוא עדיין חי, אך נפצע קשה. לקחנו אותה מיד לווטרינר, שאמר לנו כי סביר להניח שהיא תמות מכיוון שהיא שברה את הירך במקומות שונים וייתכן מאוד שיש לה פציעות פנימיות חמורות. הוא לא רשם דבר או נתן לו משכך כאבים.
עצובים מאוד, אספנו את מימי, משוכנעת שבסופה הקרוב. עם זאת, לפני שיצא מהדלת הווטרינר אמר: "עם חתולים אתה אף פעם לא יודע, כיוון שהם תמיד נוחתים על הרגליים …".
בבית, אכלס את הסיאמית שלי באגן גדול מלא נסורת והצבתי תנור אינפרא אדום קרוב מאוד כך שבתוך מצבה יהיה לה נוח ככל האפשר. ביליתי שלושה ימים ולילות עם מימי, וסיפקתי לה אוכל ומים. הוא כמעט לא אכל, והחיה המסכנה נשארה במיכל הזה מבלי לזוז כלל. שיניתי את כל הנסורת בכל פעם שהייתי קצת מלוכלכת. לאחר שלושה ימים היא יצאה לבד מהאגן והתמודדה עם מיכל אשפת החתולים שלה.
אחרי שבעה ימים הסתובבתי לאט בחדר. שבעה ימים לאחר מכן הוא היה תקין. חלפו עוד חמישה עשר ימים ומימי רצה וקפצה כאילו לא קרה לה דבר.
היום, 2016, מימי גרה עם בתי. בכל פעם שאני רואה אותה היא באה להתחכך בי בחיבה. אני מתכוון לחתול, לא לבת שלי.
האם ייתכן שכוח-על מתחדש מסוג זה מתרחש עם כל יצור אחר ממוצא ארצי? אני תוהה.
פחד ותחינה
העובדה שחתולים ישבו אותנו היא עובדה שאין להפריכה, גם אם רגוע לרגע. עם זאת, דבר אחד קורה שממלא אותי בפחד: במשך כמה עשורים, ואחרי אלפי שנים קודמות של חיים משותפים ללא בעיות, חתולים מעוקרים כרגע בהחלטה אנושית.
האם זה יגרום לכך, כי בהגנה לגיטימית החתולים יעברו בפתאומיות משלב ההתיישבות השקט אל הפלישה הסופית? האם הם יעוקרו אותנו אם זה יקרה? זה לא יהיה מפתיע, כי אני לא יכול לדמיין שום אדם בגלקסיה שמתלהב מניתוח כזה שיבוצע בו ויסלח על המעשה.
לבסוף, בקשה … אנא, קוראים שמסכימים עם התיאוריה שלי, שלחו לי הערות, ניסיונות ותמיכה.
מצד שני, אתה צריך להיות הוגן, אנשים שחולקים על התיאוריה שלי לגבי החתול הקוסמי נותנים לי סיבות הפוכות ומראים לי את חולשות הטיעונים שלי. הוכיח שאני טועה ושהחתולים, כפי שחושבים עמיתי ב- Better-Pets.net, הם חיות מחמד חיבה ומעולות, כל זאת ללא כוונה לרשת את נכסינו ולגנוב את חום גופנו.
אם אתה רוצה לקרוא עוד מאמרים דומים ל- תיאוריית החתול הזר, אנו ממליצים לך להיכנס למדור הסקרנות שלנו בעולם החי.
