שממית הנמרEublepharis macularius) נמצא בתוך הסדר Squamata והוא ללא ספק אחד המינים הבולטים ביותר בסדר זה. הוא שייך למשפחת Eublepharidae, שלחבריה מאפיינים פרימיטיביים יותר משממיות אחרות, כך שקל להבדיל אותם ממשפחות אחרות. יש בערך צבעים מרהיבים, כך שהוא מין פופולרי מאוד בקרב חובבי בעלי חיים אלה, כמו גם שהוא מאוד עמיד וקל לטפל ולתחזק אותו. למעשה, זה היה אחד הזוחלים הראשונים שבייתו, כך שהופעתו השתנתה בגלל גידול שבוי.
אם אתה רוצה לדעת יותר על המין המרתק הזה, אל תחמיץ את הקובץ Better-Pets.net שבו נספר לך הכל על כך. שממית נמר, המאפיינים שלהם ואורח חייהם.
מָקוֹר- אַסְיָה
- אפגניסטן
- הוֹדוּ
- איראן
- נפאל
- פקיסטן
מאפיינים של שממית הנמר
מין זה מודד באורך בין 15 ל 30 ס"מ, מודד את זנבו כמעט שליש מהסך הכל. אחד המאפיינים הבולטים של שממית הנמר הוא נוכחותם של עפעפיים שלמים וניידים, תכונה נפוצה בכל משפחת Eublepharidae והיא מבדילה אותם משאר. גופו ארוך וחזק, עם גפיים המסתיימות בחמש אצבעות ואשר מותאמות לחיים ביבשה; בנוסף, חסרים להם הכריות או הלמות האופייניות למינים אחרים של שממיות. בשל היעדרם, לשממית הנמר אין יכולת לטפס על משטחים כגון זכוכית, אפילו ללכת הפוך, דבר שמינים אחרים יכולים לעשות.
מצידו, שלו דפוס צבעוני אין ספק שזוהי התכונה הבולטת ביותר שלה, שכן יש לה כתמים שחורים או כהים הבולטים על רקע בהיר וכמעט צהוב, שהקנה לו את שמו הנפוץ, שכן הוא מזכיר את העיצוב של נמר. עם זאת, בטבע הם עשויים להיות בעלי צבעים עמומים ופחות בולטים, שכן הצבעים והדפוסים הקיימים בדגימות החיות בשבי נוצרו באמצעות צלבים שונים, ובכך להשיג מגוון רחב של צבעים, כולם בולטים מאוד, הידועים כשלבים.
שלבים של שממית הנמר
השלבים הם למעשה גרסאות הצבע שיכולות להיות לשממיות נמר. בדרך זו, כמה מהשלבים או הצבעים של שממית הנמר הם:
- שממית נמר נומינלית: השלב המקורי או התקין, בהיותו הסוג הנפוץ ביותר של שממית נמר. יש לו צבע צהוב לא מאוד עז ועם כתמים שחורים שמזכירים את הנמר. הוא נחשב גם לשממית נמר ללא שלב.
- שממית נמר היפו: סוג זה של שממית נמר מאופיין בהיפומלניות שלו, וכתוצאה מכך הגוף כמעט נטול כתמים שחורים. במילים אחרות, מדובר בשממית נמר צהובה כמעט.
- שממית נמר היפרמלניסטי: במקרים אלה, השממית כהה יותר ובעלת יותר כתמים מהרגיל עקב עודף מלנין.
- שממית נמר ללא דגמים: סוג זה של שממיות הולך קצת יותר רחוק מההיפו, במובן זה שאין להן כתמים בגוף.
- שממית נמר סוטהשממיות נמר סוטות כוללות דפוס כתמים שבור ויזואלית.
בנוסף, קשקשים דמויי פקעת בולטים על עורו, מה שהופך אותו לעמיד מאוד בסביבתו הטבעית, באזורים חוליים וסלעיים.
בוקי שממיות מנמר
בלידה, הצעירים אין דפוס כתמים, אך יש להקות כהות הדומות לאלה של צרעה. ככל שהם גדלים, זהו כאשר הם נעלמים ומתפנים את מקומם לנקודות שישארו במהלך שלב הבגרות שלהם.
בית גידול של שממיות מנמר
בטבע, שממית הנמר חיה אזורים חוליים וסלעיים למחצה בדרום אסיה בפקיסטן, באפגניסטן, באזורים מסוימים באיראן ובהודו, מצפון -מערב. במהלך החורף, הטמפרטורות נמוכות מאוד באזורים אלה, כך ששממית הנמר פיתחה אורח חיים למחצה תת-קרקעי. בנוסף, הם חיות דמדומים, מה שמוביל אותם למנוחה ורוגע במהלך היום ולאחר מכן להפעיל עם עלות השחר והדמדומים.
אופי והתנהגותו של שממית הנמר
בשעות החמות ביותר, שממיות הנמר מסתתרות בלחות המחילות שלהן, מתחת לאבנים, בצינורות או קבורות באדמה, תמיד במקומות עם מעט לחות. בטבע הם חיים בהם קבוצות של עד 50 אנשיםבמילים אחרות, מדובר בחיות צבאיות, המגיעות כולן יחד אל פני השטח כדי לחפש מזון, בין בשעת השקיעה ובין אם התנאים נוחים יותר.
למרות שטבעם הם מפגינים וחברתיים, זכרים החיים בשבי נוטים להיות מאוד טריטוריאלייםרצוי, במיוחד בעונת הרבייה, להפריד בין הקבוצות עם זכר אחד לכל מספר נקבות וצעירותיהן.
רבייה של שממית הנמר
מין זה מתרבה במשך הקיץ ולאחר ההזדווגות הנקבה מסוגלת לאחסן זרע לזמן מה. לאחר תקופת הריון של בין 21 ל -28 יום, הנקבה מטילה את הביצים, שיכולות להיות מ -1 עד 4. לאחר כ -60 יום, הביצים יבקעו וגורי שממיות הנמר יוולדו.
אם ההתרבות מתבצעת בשבי או אם אנו מטפלים בנקבה בהריון, חשוב להכין לה מקום להניח. מומלץ גם להשתמש סיבי קוקוס או מצע vermiculite כך שלנקבה יהיה מקום לח. בכל מקרה, למרות שמדובר בזן מאוד פופולרי בטרריום ברחבי העולם, הוא מומלץ אין לגדל חיות בר בשבי בבתינו.
טיפול שממית מנמר
בעוד מין זה הוא של fטיפול קלאם אנו מתכננים לשלב שממית נמר בטרריום שלנו, עלינו ליידע את עצמנו היטב על דרישות זן זה על מנת לספק לו את התנאים הטובים ביותר:
- ניקיון יומי של הטרריום: מצד אחד, ההיגיינה של הטרריום שלנו חשובה ביותר לשממיות, ולכן יש לנקות אותה מדי יום ולהסיר צואה ושאריות אחרות שעלולות לצוץ. עלינו לשים לב גם לשוקת, שכן הוא חייב תמיד להיות נקי וממלא מחדש. כמו כן, עלינו להסיר את כל שרידי החיות המתות שהוא אינו אוכל. בנוסף, מכיוון שבעלי חיים אלה משילים את עורם, חשוב גם להסיר את שאריות הנשירה.
- טרריום מתאים: הטרריום חייב להיות מתאים ומומלץ לייבש, המצוין עבור מין זה, ותמיד יש לזכור שככל שהמרחב שבו חיית החיה תהיה גדולה יותר, כך ייטב.
- טֶמפֶּרָטוּרָה: הטמפרטורה האופטימלית הדרושה בטרריום במהלך היום היא בין 28 ל -35 ºC, עם לחות של בין 40 ל- 45 %, בעוד שבלילה זה לא אמור לרדת מתחת ל -20 ºC ולחות של עד 70 % שניתן להשיג על ידי מכשירי אדים.
- מצע ואדמה: המצע והקרקע חייבים להיות יציבים, עם נוכחות של גבהים וסלעים כדי שיוכל לטפס, ומקומות כמו מערות להסתתר, עם קרקעות חוליות וחימר מיוחדות. מקומות המסתור יכולים להיות קליפת עץ, פקק או שורשים. כמו כן נוכחותם של אזוביים תסייע בשמירה על הלחות שהמין הזה זקוק לה.
- האילם: עלינו להקדיש יותר תשומת לב ולדאוג לרגעים של ההיתוך, מכיוון שלמרות שזהו תהליך טבעי, עלולים להיות להם כמה סיבוכים. הדבר הנורמלי הוא שזה לא נמס פעמים רבות, ואם זה קורה משהו עלול להשתבש, אז במקרה כזה מומלץ לפנות לוטרינר. בכל מקרה, עלינו לזכור כי הצעירים נמסים יותר פעמים מהמבוגרים בשל העובדה הפשוטה שהם גדלים.
האכלת שממיות מנמר
באשר למה שאוכל השממית הנמר, הדיאטה שלו מורכבת אך ורק מחרקים והוא יכול לצרוך בין צרצרים, תולעים, טבריות או חגבים. לכן, חשוב להאכיל אותם עם חרקים חיים, מכיוון שהם אוהבים לצוד את טרפם בעצמם, ולכן פעמים רבות ניתן לראות כי שממיות אינן נוגעות בחרקים המתים המוצעים להם.
במהלך עונת הרבייה, חשוב גם לשים לב לכך הטבריו אין לבקוע בטרריום, שכן הבוקעים ינסו אינסטינקטיבית לצוד ולבלוע אותו, מה שעלול להוביל לטביעה.
במאמר אחר זה של Better-Pets.net בנושא חיות לאכילת חרקים - דוגמאות וטריוויה, אנו מסבירים אילו מינים אחרים אוכלים חרקים מלבד שממיות.
בריאות שממיות מנמר
כפי שהזכרנו, טבעי שבשמניות מזליפות את עורן מדי פעם, ואם הרבייה נמצאת בשבי, עליך לשים לב היטב, במיוחד בזמנים אלה, שהטמפרטורה והלחות של הטרריום יהיו אופטימליים כך זה יכול להתרחש.תהליך זה בצורה הטבעית ביותר. ובמקרים בהם יש שרידים של עור מת, אתה יכול לעזור על ידי ריסוס מעט מים על גוף השממית, תמיד בזהירות רבה ובעדינות. פעמים רבות הם יכולים לקבל בעיות בריאות כתוצאה מלחץ, סיבה נוספת לכך שתמיד עליך לשלוט ולשמור על תנאי הטרריום, מכיוון שהיעדר לחות עלול לגרום למחלות.
מצד שני, עלינו תמיד להיות מודעים ו אין להרכיב מספר זכרים באותו טרריום, שכן כפי שאמרנו, בשבי הם יכולים להיות מאוד טריטוריאליים ותוקפניים בינם לבין עצמם, כמו גם שאין להם דגימות רבות במרחב מצומצם.
כמו כן, בשבי סוג המצע חשוב מאוד במקום בו השממית חיה, מכיוון שעורו עדין מאוד, מצע בלתי הולם עלול לגרום לו לחלות. מסיבה זו, בשום מקרה אסור להשתמש בהטלת חתולים או סוגים אחרים של חומרים מחוספסים מאוד, משהו מתאים יכול להיות סיבי קוקוס רטובים או כבול לא מופרית.
בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה- חאן, מ.ס. (1999). הרפטולוגיה של סוגי גידול פקיסטניים. פקיסטן Journal of Zoology, 31 (3), 275-289.
- מייסון, ר 'ט & גוצקה, וו' (1990). זיהוי מין אצל שממית הנמר, Eublepharis macularius (Sauria: Gekkonidae) תיווך אפשרי על ידי סמיוכימיקלים שמקורם בעור. כתב העת לאקולוגיה כימית, 16 (1), 27-36.
- Sakata, J. T. & Crews, D. (2003). הטמפרטורה העוברית מעצבת שינוי התנהגותי בעקבות ניסיון חברתי אצל שממיות נמר זכריות, Eublepharis macularius. התנהגות בעלי חיים, 66 (5), 839-846.
- Werner, YL, Takahashi, H., Mautz, WJ and Ota, H. (2005). התנהגותם של לטאות היבשה הליליות Goniurosaurus kuroiwae kuroiwae ו- Eublepharis macularius (Reptilia: Eublepharidae) בשיפוע tigmothermal. כתב העת לביולוגיה תרמית, 30 (3), 247-254.
תמונות שממיות נמר
